אודות

קוראים לי גרג.

אני בן 21, סטודנט שנה אחרונה לתואר בכלכלה וחשבונאות באוניברסיטה הפתוחה בישראל. התחלתי ללמוד באוניברסיטה בגיל 13 תוך כדי לימודי החובה.

באותה השנה גיליתי את תחביב הפאזלים.

התחלתי מלפתור קובייה הונגרית, משם מצאתי כמה פאזלים מסוג הפרדה והרכבה של הנייאמה (Hanayama) בחנויות בישראל.

התלהבתי מאוד אז קפצתי קפיצת ראש אל תוך הפאזלים הרציניים.

בשלב זה כבר לא הייתה דרך חזרה.

מאז פתרתי מאות פאזלים, שיחסית לאספנים רציניים זה אולי לא הרבה – אבל אני נהנה בקצב שלי.

חלק מהפאזלים חילקתי לחברים, כדי להפיץ את ההנאה.

כשהתגייסתי בשנת 2017 נאלצתי להפסיק להשקיע בפאזלים.

שירות קרבי סוחט את כל המיצים והאנרגיות בסוף השבוע, וגם אם חזרתי הביתה – העדפתי להקדיש זמן למשפחה, לחברים ולחברה.

גם התקופה הזו עברה, וכשהשתחררתי ביולי 2020, מצאתי את עצמי במצב מבלבל.

חייל משוחרר בלב הקורונה, בלי אפשרות להגשים את החלום של לטוס לחודש-חודשיים ליפן בסוף השירות.

אז נשארתי בבית והמשכתי את הלימודים.

עם זמן רב שפתאום הגיע לידיי, הפאזלים באוסף הביתי שלי התחילו להסתכל עליי – בתחינה שרק אקח אותם ואפתור אותם סוף-סוף…

כמעט ויכולתי לשמוע את הקולות שלהם.

בחרתי בצעד נדיב להרים מאזל אקראי שחיכה שנים לפתרון.

כשסיימתי איתו לקחתי את הבא, ואז את הבא אחריו, ואת הבא אחריו…

הלהבה הוצתה מחדש.

יש שיגידו שפאזלים הם בסך הכל צעצועים, המיועדים למשחק עבור ילדים. אבל אני לא מסכים.

אני באמת ובתמים מאמין שפתירת הפאזלים זה בדיוק כמו פתרון בעיות בחיים. הפאזלים הם אתגרים שאנחנו בוחרים לעצמנו, אתגרים שגורמים לנו להתאהב באתגרים.

נסו לחשוב על זה ככה – אם התחביב שלכם היה פתרון אתגרים – דברים מאתגרים בחיים היו נראים הרבה פחות קשים, כי אתם אוהבים אתגרים.

אני חושב שפאזלים מתאימים לכל שכבת גיל:

בין אם אתם תלמידי בית ספר שרוצה לאתגר את החברים שלך,
בין אם אתם מטיילים בעולם ומחפשים להעביר את הטיסה,
בין אם זו הדרך שלכם לאמן את המוח,
ואפילו אם אתם אוהבים להציג על שולחן העבודה שלכם פאזלים אסתטיים.

לקרוא לפאזלים “צעצועים” ולא יותר מזה – זה לאבד את כל מה שיש לפאזלים להציע.

אז למה אתם מחכים?