(הפוסט הזה הולך להיות מעט שונה מבדרך כלל. תהנו!)
מוקדש לשנת 2021 מוכוונת מטרות.
…..
אי פעם תהיתם לגבי איך אתם מנצלים את הזמן שלכם?
יצא לכם להרגיש פעם שצפיתם טיפה יותר מדי בנטפליקס, או שהייתם ברשתות החברתיות יותר משהייתם רוצים להיות?
יותר גרוע מזה, יצא לכם להרגיש שאתם מבזבזים את הזמן היקר שהוא החיים שלכם?
לי כן.
אבל למי מאיתנו לא יצא להרגיש ככה אף פעם?
איבוד הדרך
כמעט תמיד החיים ממשיכים בקצב שלהם, ואנחנו, אבודים בין המטלות היום-יומיות שלנו, הארוחות והאירועים, מאבדים משמעות.
הרבה אנשים שעושים את אותו הדבר כמה שנים שוכחים למה הם עושים את זה.
ובין אם יש להם את התשובות לשאלות האלה, החיים ממשיכים כרגיל.
אנחנו יכולים לשחרר מהשאלות האלה ולהמשיך עם החיים, אבל למה?
האם זה מה שאנחנו רוצים? לבזבז את הזמן שלנו על משהו שאנחנו לא מבינים את משמעותו?
האם ככה אנחנו רוצים לחיות?
הרגלים ותחביבים
רובנו לא.
מה שאנחנו עושים עם חיינו נמצא בידינו בלבד, והתחביבים שלנו הם ארוחה המורכבת משתי מנות – זמן והזדמנויות, כאשר השף הוא אנחנו.
ארוחה זו היא ספק האנרגיה המנטלית שלנו.
וכמו בארוחה רגילה, אנחנו מנסים לאכול את האוכל האהוב עלינו, ולשפר אותה עם פירות וירקות.
הארוחה האהובה עליי של היום? פאזלים.
תרשו לי לספר משהו על עצמי.
אני אוהב לחשוב.
האינטיליגנציה שלנו, בני האדם, היא מה שהופך אותנו לשונים מכל שאר בעלי החיים בכוכב הלכת שלנו.
אבל, אותה אינטילגנציה קשורה למוח שלנו, שמתפקד כמו שריר.
וכמו כל שריר, אם לא נאמן אותו – עם הזמן הוא רק ייחלש.
מירוץ החיים יכול להרגיש מאוס לפעמים, חוזר על עצמו.
כולנו חווים את זה.
והתרופה שלי לזה היתה, והווה – פאזלים.
אני אוהב ללמוד, אני אוהב אתגרים, אני אוהב לחשוב.
כל פעם שאני פותר פאזל חדש, אני מרגיש כאילו שהחיים הציבו בפני בעיה חדשה שצריך לפתור.
וכל פעם שאני פותר בעיה, המוח שלי מתחזק, ואני – מרגיש נפלא.
תיזכרו איך זה מרגיש…
נסו להיזכר שוב בפעם ההיא שצפיתם ביותר מדי נטפליקס, או שנשארתם ערים כי הייתם מחוברים לרשתות החברתיות.
כשאני נזכר במקרים האלה בעצמי, אם לומר את האמת – אני מתבייש בעצמי.
אז תגידו לי בבקשה, קוראים יקרים –
איך זה שאני לא מרגיש ככה אחרי שהשקעתי כמויות זמן אדירות בפתירת פאזלים?
איך יכול להיות שאני מרגיש שלם ומסופק אחרי בינג’ על פאזלים?
התשובה היא – מה שפתרון פאזלים דורש.
חשיבה.
האמת.
החיים הם לא רק מעגל ה”תאכל- תדבר – תישן” הסופי.
אנחנו לא יכולים לחיות חיים מספקים אם אין לנו בעיות לחשוב עליהן. אנחנו לא יכולים להשתפר אם הכל אצלנו מושלם.
תגידו שאני מגזים, חופר, מבלבל במוח, מה שתרצו – זה בסדר.
אין לי דרך אחרת לומר את זה.
בלי בעיות לפתור, אנחנו לא בני-אדם.
בלי אתגרים להתגבר עליהם, החיים פשוט פחות מעניינים.
בלי אפשרות להשתפר, אנחנו סתם גרסה מתקדמת של מכונה.
ובלי חשיבה, איך נוכל להתמודד עם כל זה??
הבחירה שלי
החיים הם נהדרים, כי אין גבול לכמה שאפשר לגלות בכל יום.
החיים הם נהדרים, כי יש המון אנשים מעניינים לדבר איתם,
ארוחות מטריפות,
ספרות מעוררת מחשבה,
תרבויות מסתוריות.
החיים הם נהדרים כי לפנינו מוצבות בעיות חדשות מיום ליום,
ופתרון הבעיות האלה גורם לנו להרגיש את התחושה הטובה ביותר בעולם.
אז הנה, קוראים יקרים, התשובה שלי –
אני פותר פאזלים כדי לחשוב;
אני חושב כדי לפתור בעיות;
אני פותר בעיות כדי לשפר את עצמי ואת החשיבה שלי;
אני פותר בעיות, אבל בתור אדם, אני נכשל נחרצות מדי פעם;
פאזלים הם בעיות;
פאזלים הם אימון למוח;
פאזלים הם הרפתקה אינסופית בתוך האינטיליגנציה האנושית,
ופאזלים הם ההוכחה שיש לנו הרבה מה ללמוד ולגלות.
אני פותר פאזלים כי זה גורם לי להרגיש חי.
ואני מאחל לכולם להרגיש ככה.
איך שלא תבחרו להשיג את התחושה הזו, זה בסדר.
אבל אם אתם מסוג האנשים שנהנים מחשיבה, אתגרים, למידה והתפתחות, אז…
הגעתם למקום הנכון.
תהנו משהותכם.